הכל אודות שימוש במים אפורים
לפי נתוני הרשות הממשלתית למים ולביוב, המודדת את צריכת המים בישראל, השימוש הממוצע לאדם בארץ עומד על כ-165 ליטרים ליום!! אנו משתמשים מדי יום ב-60 ליטרים מים להדחת אסלות ו-60 ליטרים נוספים לניקיון ולרחצה. ב-45 הליטרים הנותרים אנו משתמשים לפעולות שונות, כדוגמת: בישול, הדחת כלים, השקיית הגינה, כביסה וניקיון המכונית. הכפלת כמות זו במספר תושבי ישראל מסתכמת בעשרות מיליוני ליטרים של מים מדי יום. אחוז גדול מצריכת המים היומית שלנו הופך ל"מים שחורים" ומזוהמים, שאינם ראויים לשימוש חוזר. לעומת זאת, כ-40 אחוזים מהם הופכים ל"מים אפורים", בהם ניתן לעשות שימוש חוזר למטרות שונות לאחר תהליך טיהור מתאים.
מים אפורים – למה הכוונה?
מים אפורים (Gray Water), הם מי שופכין ביתיים הנוצרים מתהליכים שונים, כדוגמת: רחצה, בישול, שטיפת כלים וכביסה. מקורו של השם "מים אפורים" הוא במראה המים, שאיננו צלול ושקוף כמו מי השתייה, אך איננו שחור כמו "מים שחורים" המורכבים מהפרשות, מכימיקלים רעילים ומחומרים מזהמים אחרים. המים האפורים, כפי ששמם מעיד עליהם, אינם נקיים לחלוטין ומכילים: חומרי ניקוי שונים, כמות מזערית של פתוגניים (מחוללי מחלות), מתכות וחומרים אורגנים, ולכן אינם ראויים לשימוש ללא תהליך טיהור. בדיוק לשם כך, ישנן היום מערכות טיהור שונות, המיועדות לצורך סינון ושימוש חוזר במים האפורים למטרות שונות, כדוגמת: הדחה במיכלי השירותים והשקיית הגינה.
רוב המים האפורים הביתיים זורמים יחד עם הביוב אל המערכות הארציות לטיפול בביוב. חשבו כמה מים ניתן היה לחסוך בשימוש במים אפורים במפעלי תעשייה, במלונות או בגני אירועים? אולם העניין אינו כה פשוט.
למה כדאי להשתמש במים אפורים?
לשימוש במים אפורים ישנם ללא ספק יתרונות רבים. במסגרת לימודים בחו"ל שנערכו בנושא ומחקרים שונים בתחום נמצא, כי השימוש החוזר במים אפורים מוריד את צריכת המים הטהורים בבתים פרטיים בצורה משמעותית, ומוביל לחיסכון בשימוש במקורות המים הטבעיים המצויים במצב של התדלדלות מתמשכת. התקנת מערכות ביתיות לטיהור מים אפורים מובילה גם לחיסכון כספי משמעותי לאורך זמן. בנוסף לכך, מחזור מים אפורים מפחית את העומס על מערכות הביוב ומאריך את חייהן. ולבסוף, התקנות האוסרות השקיה של גינות במטרה לחסוך במים אינן חלות על השימוש במים אפורים.
שיטות לטיהור מים אפורים
- מערכות טיהור ביתיות – מערכות אלה מיועדות לטיהור כל המים הביתיים המגיעים למערכת הביוב, ופועלות על טכנולוגיה דומה: מי הביוב עוברים למיכלי אגירה מיוחדים בהם שוקעים המוצקים לקרקעית והשומנים צפים כלפי מעלה. לאחר מכן, עוברים המים למיכלים נוספים לצורך סינון ופירוק ביולוגי על ידי חיידקים. במרבית המערכות נותרת פסולת לאחר תהליך הטיהור, אותה יש לפנות למקום המיועד לכך.
- ממברנות – הממברנות מסננות מוצקים וגם חומרים מומסים בתהליך יעיל ביותר שלאחריו מתקבלים מים באיכות גבוהה. רבות מהממברנות פועלות בשיטת "אוסמוזה הפוכה", המשמשת גם להתפלת מי שתייה. תהליך סינון זה כולל שני מיכלים, למים מזוהמים ולמים שפירים, והוא מתבצע על ידי הפעלת לחץ על מיכל המים המזוהמים. מערכות אלה הן לרוב יקרות, צורכות חשמל ויש לתחזקן ולנקותן באופן קבוע. עם זאת, איכות המים המתקבלת בשיטה זו היא טובה יותר ביחס לשיטות האחרות.
- מערכות סינון עם פילטר – מערכות אלה מאפשרות סינון עדין של המים, כולל חלקיקים זעירים בגודל של מיקרונים. הן אינן יעילות כמו הממברנות, אך לאחר הטיהור באמצעותן ניתן להשתמש במים להשקיית הגינה ללא חשש לפגיעה בצומח ובמי התהום. גם מערכות מסוג זה דורשות תחזוקה מתמדת והחלפה של המסנן בהתאם להוראות היצרן.
ישנם גם כמה חסרונות...
במדינת ישראל עדיין לא קיימת חקיקה מוסדת בנושא, עם זאת, בבתים בהם ישנן מערכות טיהור מים אפורים, נעשה בהם שימוש רק לצורך הדחת אסלות והשקיית הגינה. בהקשר זה קיים חשש, כי מערכות טיהור מים אפורים לא יעילות יגרמו לזיהום הקרקע ומי התהום ויובילו אף לסכנה בריאותית לציבור. בנוסף לכך, יש הסבורים כי עדיף להזרים את כל המים לביוב במטרה לאפשר טיהור ברמה הארצית, ושימוש חוזר במים לצרכי חקלאות, היעיל יותר מבחינה ממלכתית וגם מצוי תחת פיקוח איכות קפדני ביותר.